<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הדין הרביעי הכשרין לשחוט. חרש שוטה וקטן אין שוחטין לכתחל' שמ' יקלקלו שחיטתן לפי שמועדין הם לקלקל ואם שחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן כשרה. ואם אין אחרים שיודעים הלכות שחיטה עומדי' על גבן שחיטתן פסולה שמא ישהו ושמא ידרסו ושמא יחלידו ואעפ"י שאמרו ברי לי שלא נתעלפתי אי' נאמן שאין ראוי לסמוך על עדותן דלאו בני דעת נינהו ומי ששחט ואח"כ למד הלכות שחיטה ואמר בריא לי שלא נתעלפתי אינו נאמן ושחיטתו פסולה. שחט גוי בתחילה מקצת שחיטה בושט פסולה ואפי' בכל שהוא ובקנה כשרה עד חציו וחציו בכלל. משומד אוכל נבלות לתאבון שוחט כשבודקין לו הסכין ואם לאו לא ישחוט ואם שחט בודקים סכינו אחריו אם נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו. והמשומד לע"ז מין הוא ושחיטתו זבחי מתים והמשומד לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו פסולה. משומד לדבר אחד מכל מצות התורה חוץ מע"ז ושבת שוחט הוא בינו לבין עצמו ואפי' בלא בדיקת סכין ורבי' משה ז"ל [פ"ד מהלכ' שחיטה הי"ד] כת' שצריך ישר' לבדוק הסכין. קטן היודע הלכות שחיטה אם אי' יודע לאמן ידו אין מוסרין לו לכתחלה לשחוט ויש מי שכתב אפי' באחרים רואים אותו ויש מי שכתבו דווקא כשאין אחרים רואים אותו וכתב אדו' דודי הרב ר' אהרן הלוי ז"ל וכן הגדול ובריא לו שאי' יודע לאמן ידיו אסור לו לשחוט לכתחלה. נשים ועבדים אם הן מומחין שוחטין לכתחלה בינם לבין עצמם ובודקים סכין לעצמן דהא מתניתין קתני הכל שוחטין חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קתני נשים, ועו' מפורש שם במס' חולין. ומורי אמר בשם ר' אלדד שאין מוסרין לנשים לכתחלה לשחו' וזו חומרא אבל מן הדין מוס' להן לכתחלה לשחוט.
<h2>דף ט.</h2>
הדין השני בחמשה עיקרי הלכות שחיטה. [ט' ע"א] אמ' רב יהודה אמ' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואילו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם גמר השחיטה או כגון שנפלה הסכין והגביה או שנפלו כליו והגביהן וכיוצא בזה אם שהה כדי שחיטה אחרת שחיטתו פסולה ואם לאו כשרה. מהו כדי שחיטה אחרת כתב אדוני זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל כדי שחיטת דקה לדקה וגסה לגסה וכדי שחיטת דקה לעוף. וכתב רבי' משה ב"ר מימון [פ"ג מהלכ' שחיטה ה"ג] כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט אפילו מיעוט הסימנין בלבד שחיטתו פסולה ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וכדי שישחוט מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ושהה במיעוט האחרון או דרס או החליד או הגרים שחיטתו כשרה הואיל ושחט בה כשיעור. שחט מעט ושהה מעט וחזר וגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה אבל כשיבוא אדם לחשב כל השהיות וזמנן יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זה ספק נבלה ואם שחט בבהמה רוב סימן אחד ושהה שיעור שהייה בשחיטת מיעוט הסימן הנשאר קודם שיתחיל לשחוט הסימן השני הרי זו ספק נבלה. השוחט בסכין רעה ולא שהה אפי' הוליך כל היום כולו שחיטתו כשרה שהה במיעוט הסימני' שחיטתו פסולה. ואין שהייה בקנה בעוף כלל שאם שחט רובו ושהה כבר נגמרה שחיטתו וכשחזר ושחט כמחתך בשר הוא ואם שחט מיעוט הקנה או חציו אין בכך כלום שאפי' היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר בין ששחט במקום הנקב בין ששחט במקום אחר ופגע בו. דרסה כיצד כגון שהתיז הראש בבת אחת כמו שחותכין את הצנון או שהכה בסכין על הצואר או שהניחו על הצואר ודחקו למטה כחותך צנון פסולה. חלדה כיצד כגון ששחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה הואיל ואין הסכין גלויה שחיטתו פסולה. חלדה מלשון חולדה הדרה בעיקרי בתים. הגרמה כיצד כגון ששחט הגרגרת והגרים בה כלפי הראש ושחט למעלה ממקום הראוי לשחיטה וזה משיפוי כובע ולמעלה שחיטתו פסולה ומשיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי. הגרים שליש ושחט ב' שלישי' או ששחט ב' שלישי' והגרים שליש שחיטתו כשרה. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש שחיטתו פסולה וכתב אדו' זקני הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל הגרים שליש ושחט שליש ועמד אינו דומה לחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שזה מקום שחיטה וזה אינו מקום שחיטה. יש מן הגאונים מי שהורה להתיר באלו ואנו כתבנו מה שנראה לנו עכ"ל. עיקור כיצד כגון שנידלדלו הסימנין ברובן ושחטן שחיטתו פסולה או שנעקר הקנה או הושט או שניהם קודם גמר השחיטה אבל אם שחט רוב סימן אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואח"כ נשחט אחד מהם שחיטתו כשרה.
<h2>דף י.</h2>
וצריך השוחט עופות הרבה או בהמות הרבה שיבדוק בין כל אחת ואחת שאם מצא פגימה בסכין חיישי' שמא בעור נפגמה וכששחט בסכין פגומה שחט וכולן ספק נבלה ואפי' הראשונה. לפיכך צריך השוחט לבדוק הסכין לאחר שחיטה לראות אם יש בה פגם. ואם שיבר בה עצמות קודם שיבדוק הסכין לאחר שחיטה שחיטתו כשרה אימור בעצם נפגמה וכששחט בסכין יפה שחט. ואם נאבד הסכין קודם שיבדוק באחרונה או שלא בדק הואיל שקודם השחיטה היה בדוק אין מוציאין הסכין מחזקתו שהרי הוא בחזקת כשר עד שיולד בו ריעות. ואם נמצא פגום ונגע בעצם דמפרקת קצת הגאוני' כתבו דשחיטתו כשרה וגם כן כת' אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי ז"ל. ויש גאונים וחכמים אחרים שכתבו שאסורה לפי שעצם ההוא רך ואינו מצוי לפגום יותר מן העור ועוד שאין הסכין מצוי ליפגם אפי' בעצם דרך הולכה והובאה אלא דרך הכאה ושבירה ע"כ.
<h2>דף יב.</h2>
ראה אחד ששחט ואי' יודע אם יודע הלכות שחיטה אם לאו אם הלך לו ואי אפשר לבדקו שחיטתו מותרת.
מצא תרנגולת שחוטה בשוק במקום שאין לחוש לשחיטת נכרי כגון עיר של ישר' או שאמ' לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט שלא באשפה חזקתו שחוט שרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן.
<h2>דף יג.</h2>
שחיטת נכרי וכותי נבלה ומטמ' במשא, והרב ר' דן אומ' ששחיטת נכרי כשרה מן הדין כשישר' עומד על גביו דהכי קתני וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה. אבל לא היה עושה מעשה בזה לפי שלא נהגו העולם בכך ולא שמעתי בלתי היום שום חכם שבעולם שיתיר בכך.
<h2>דף יד.</h2>
השוחט בשבת ובי"ה בשוגג כתב רבי' משה ז"ל [פ"א מהלכ' שחיטה הכ"ט] שאעפ"י שאילו היה במזיד היה מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. השוחט לחולה בשבת מותר לבריא בו ביום באומצא ובלבד שיהא מסוכן מבעוד יום שאין לחוש משום מוקצה.
<h2>דף טו:</h2>
ליבן סכין ושחט בה שחיטתו פסולה. [י"ח ע"א] מגל קציר שהוחלקו שיניה הרי היא כסכין. ושוחטין בצור ובקנה, ובמגל יד לא ישחוט לכתחלה שגזרו צדו האחד משום צדו השני. וצריך השוחט שיהא הדבר השוחט בו תלוש ואם היה תלוש וחברו ובטלו שחיטתו פסולה. ושוחטין לכתחלה בצור ובקנה התלושין וכן בזכוכית ובקרומית של קנה [האגם]. וכתב מו' זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל אבל קרומות של שאר קנים אין שוחטין בו לכתחלה מפני שהיא קלה ליפגם.
<h2>דף יז:</h2>
ג' מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת ועולה ויורד. פי' ר' יהונתן ז"ל אוגרת שיש לפגימה ב' ראשין בולטין ובכל אחד ואחד הצפורן מתעכב ומסוכסכת אינו בולט אלא ראש אחד לפי שהשני הושחז במשחזת ע"כ. אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה. מסוכסכת לא ישחוט ואם שחט בהולכה בלבד שחיטתו כשרה לפי שאין כח לאותה הבליטה לנקוב העור לבדו אבל אם יביא הסכין אחר ההולכה יחזור וינקוב הסימנין וכן נראה מלשון הברייתא דאמ' ומסוכסכת דקאמר רבא שחיטתו כשרה כשהוליך ולא הביא פי' מפני שאינו יכול לנקוב אלא בראשונה שהוא מנקב בעור וקאמר אבל הוליך והביא שחיטתו פסולה פי' מפני שכשיחזיר בהובאה חוזר ומנקב הסימנין וכי אמ' דמסוכסכת כשרה בדיעבד בהולכה לבד הני מילי שאותה בליטה שעומדת בראש הסכין אבל עומדת באמצע שחיטתו פסולה. סכין עולה ויורד מותר לשחוט בה לכתחלה. [ט"ז ע"ב] נעץ הסכין בכותל ושחט בה בעוף אפי' צוארו למעלה שחיטתו כשרה מפני שהוא קל ובבהמה צריך שיהא צואר למטה וסכין למעלה.
וצריך לבדוק הסכין קודם שחיטה בחודה ובשני צדדיה בבשר ובצפורן כדי שלא יהא בה פגם שאם היה בו פגם אפי' קטן ביותר שחיטתו פסולה. ושיעו' פגימה כדי שתחגור בו הצפורן, ופי' אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי ז"ל כלומ' שתרגיש בו הצפורן. וכשיבדוק מוליכה ומביאה על בשר אצבעו וצפורניו ויש מי שכתב שאין לסמוך בבדיקת צפורן אחת לבדה עד שיבדוק בשתים כי לפעמים אין אדם מוצא פגימה בצפורן אחת וכשבודקה באחרת מוצא הפגימה.
<h2>דף יח.</h2>
טבח שלא הראה סכינו לחכם ושחט אם נמצאת סכינו יפה מנדין אותו ושחיטתו כשרה ואם לא נמצאת יפה מנדין אותו ושחיטתו פסולה ומאבדין אותה הימנו שלא ימכרה אפי' לגוים. וכתב הר' אברהם בר דוד ז"ל אעפ"י שלא אמרו להראות לחכם אלא מפני כבודו של חכם כיון שיש תועלת גדולה בדבר שהרי בדיקת סכין צריכה דקדוק יותר ומי כהחכם יודע להזהר ואין ראוי לחכמים למחול על כבודם עד כאן.
הדין השני בחמשה עיקרי הלכות שחיטה. [ט' ע"א] אמ' רב יהודה אמ' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואילו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם גמר השחיטה או כגון שנפלה הסכין והגביה או שנפלו כליו והגביהן וכיוצא בזה אם שהה כדי שחיטה אחרת שחיטתו פסולה ואם לאו כשרה. מהו כדי שחיטה אחרת כתב אדוני זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל כדי שחיטת דקה לדקה וגסה לגסה וכדי שחיטת דקה לעוף. וכתב רבי' משה ב"ר מימון [פ"ג מהלכ' שחיטה ה"ג] כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט אפילו מיעוט הסימנין בלבד שחיטתו פסולה ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וכדי שישחוט מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ושהה במיעוט האחרון או דרס או החליד או הגרים שחיטתו כשרה הואיל ושחט בה כשיעור. שחט מעט ושהה מעט וחזר וגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה אבל כשיבוא אדם לחשב כל השהיות וזמנן יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זה ספק נבלה ואם שחט בבהמה רוב סימן אחד ושהה שיעור שהייה בשחיטת מיעוט הסימן הנשאר קודם שיתחיל לשחוט הסימן השני הרי זו ספק נבלה. השוחט בסכין רעה ולא שהה אפי' הוליך כל היום כולו שחיטתו כשרה שהה במיעוט הסימני' שחיטתו פסולה. ואין שהייה בקנה בעוף כלל שאם שחט רובו ושהה כבר נגמרה שחיטתו וכשחזר ושחט כמחתך בשר הוא ואם שחט מיעוט הקנה או חציו אין בכך כלום שאפי' היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר בין ששחט במקום הנקב בין ששחט במקום אחר ופגע בו. דרסה כיצד כגון שהתיז הראש בבת אחת כמו שחותכין את הצנון או שהכה בסכין על הצואר או שהניחו על הצואר ודחקו למטה כחותך צנון פסולה. חלדה כיצד כגון ששחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה הואיל ואין הסכין גלויה שחיטתו פסולה. חלדה מלשון חולדה הדרה בעיקרי בתים. הגרמה כיצד כגון ששחט הגרגרת והגרים בה כלפי הראש ושחט למעלה ממקום הראוי לשחיטה וזה משיפוי כובע ולמעלה שחיטתו פסולה ומשיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי. הגרים שליש ושחט ב' שלישי' או ששחט ב' שלישי' והגרים שליש שחיטתו כשרה. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש שחיטתו פסולה וכתב אדו' זקני הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל הגרים שליש ושחט שליש ועמד אינו דומה לחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שזה מקום שחיטה וזה אינו מקום שחיטה. יש מן הגאונים מי שהורה להתיר באלו ואנו כתבנו מה שנראה לנו עכ"ל. עיקור כיצד כגון שנידלדלו הסימנין ברובן ושחטן שחיטתו פסולה או שנעקר הקנה או הושט או שניהם קודם גמר השחיטה אבל אם שחט רוב סימן אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואח"כ נשחט אחד מהם שחיטתו כשרה.
<h2>דף יט:</h2>
השוחט בב' או בג' מקומות והיא שחיטה העשויה כמסרק כשרה וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשר'.
הדין השלישי בשיעור שחיטה ומקומה. הצואר הוא מקום השחיטה וכולו כשר לשחיטה. צריך השוחט שיתכוין לשחוט אפי' בעוף הקנה והושט ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואפי' יהיה רוב בכל שהו שחיטתו כשרה. שחט חצי קנה וחצי ושט ואפי' בעוף הרי זו פסולה ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. ומקום השחיטה בושט מתרבץ הושט עד מקום שמתחיל להשעיר. ותרבץ הושט הוא מקום בית הבליעה והוא עצמו אינו מקום שחיטה ושיעורו כדי תפיסת ב' אצבעו' ומשם ולמטה עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. כתב אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי ז"ל שקבל מאדו' דודי ר' פנחס הלוי אחיו זצ"ל שמקו' שחיט' בעוף בושט למעלה כנגדו של מקום שחיטה בקנה שלו ע"כ. ומקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי הריאה התחתונה והוא שלא יאנוס אותה אחר למשוך צוארה ולא תאנוס הבהמה עצמה אלא עד כדי שתפשוט צוארה לרעות וכן בעוף עד מקום שמושך צוארו כשהוא אוכל וזהו מקום השחיטה בקנה וכל שכנגד זה נקרא צואר. בהמה שאנסה עצמה ומשכה צוארה הרבה או השוחט שמשך הסימנין למעלה וחשב לשחוט במקום השחיטה ונמצאת שלא במקומה הרי זו ספק נבלה. וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. השוחט מן העורף שחיטתו פסולה והוא שלא החזיר הסימנין לאחורי העורף אלא שמתחיל מן העורף ולכך היא פסולה שהרי קודם שישחוט הסימנין הויין טרפה ואין השחיט' מכשרת אותה. ניקבה הגרגרת נקבים קטנים שאין בכל אחד כאיסר ואין בהן חסרון מצטרפין לרוב ושיש בהן חסרון מצטרפין בכאיסר ובעוף מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה את רובו טרפה ואם לאו כשרה. ואם נפחתה הגרגרת כגון שנקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אין אומ' אם חופה את רובו אלא כדי שיכנס איסר לרחבו. נסדקה לארכה אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למטה ומשהו למעלה שחיטתו כשרה.
<h2>דף כז.</h2>
הדין השלישי בשיעור שחיטה ומקומה. הצואר הוא מקום השחיטה וכולו כשר לשחיטה. צריך השוחט שיתכוין לשחוט אפי' בעוף הקנה והושט ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואפי' יהיה רוב בכל שהו שחיטתו כשרה. שחט חצי קנה וחצי ושט ואפי' בעוף הרי זו פסולה ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. ומקום השחיטה בושט מתרבץ הושט עד מקום שמתחיל להשעיר. ותרבץ הושט הוא מקום בית הבליעה והוא עצמו אינו מקום שחיטה ושיעורו כדי תפיסת ב' אצבעו' ומשם ולמטה עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. כתב אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי ז"ל שקבל מאדו' דודי ר' פנחס הלוי אחיו זצ"ל שמקו' שחיט' בעוף בושט למעלה כנגדו של מקום שחיטה בקנה שלו ע"כ. ומקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי הריאה התחתונה והוא שלא יאנוס אותה אחר למשוך צוארה ולא תאנוס הבהמה עצמה אלא עד כדי שתפשוט צוארה לרעות וכן בעוף עד מקום שמושך צוארו כשהוא אוכל וזהו מקום השחיטה בקנה וכל שכנגד זה נקרא צואר. בהמה שאנסה עצמה ומשכה צוארה הרבה או השוחט שמשך הסימנין למעלה וחשב לשחוט במקום השחיטה ונמצאת שלא במקומה הרי זו ספק נבלה. וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. השוחט מן העורף שחיטתו פסולה והוא שלא החזיר הסימנין לאחורי העורף אלא שמתחיל מן העורף ולכך היא פסולה שהרי קודם שישחוט הסימנין הויין טרפה ואין השחיט' מכשרת אותה. ניקבה הגרגרת נקבים קטנים שאין בכל אחד כאיסר ואין בהן חסרון מצטרפין לרוב ושיש בהן חסרון מצטרפין בכאיסר ובעוף מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה את רובו טרפה ואם לאו כשרה. ואם נפחתה הגרגרת כגון שנקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אין אומ' אם חופה את רובו אלא כדי שיכנס איסר לרחבו. נסדקה לארכה אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למטה ומשהו למעלה שחיטתו כשרה.
<h2>דף ל.</h2>
השוחט בב' או בג' מקומות והיא שחיטה העשויה כמסרק כשרה וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשר'.
<h2>דף ל:</h2>
הדין השני בחמשה עיקרי הלכות שחיטה. [ט' ע"א] אמ' רב יהודה אמ' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואילו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם גמר השחיטה או כגון שנפלה הסכין והגביה או שנפלו כליו והגביהן וכיוצא בזה אם שהה כדי שחיטה אחרת שחיטתו פסולה ואם לאו כשרה. מהו כדי שחיטה אחרת כתב אדוני זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל כדי שחיטת דקה לדקה וגסה לגסה וכדי שחיטת דקה לעוף. וכתב רבי' משה ב"ר מימון [פ"ג מהלכ' שחיטה ה"ג] כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט אפילו מיעוט הסימנין בלבד שחיטתו פסולה ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וכדי שישחוט מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ושהה במיעוט האחרון או דרס או החליד או הגרים שחיטתו כשרה הואיל ושחט בה כשיעור. שחט מעט ושהה מעט וחזר וגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה אבל כשיבוא אדם לחשב כל השהיות וזמנן יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זה ספק נבלה ואם שחט בבהמה רוב סימן אחד ושהה שיעור שהייה בשחיטת מיעוט הסימן הנשאר קודם שיתחיל לשחוט הסימן השני הרי זו ספק נבלה. השוחט בסכין רעה ולא שהה אפי' הוליך כל היום כולו שחיטתו כשרה שהה במיעוט הסימני' שחיטתו פסולה. ואין שהייה בקנה בעוף כלל שאם שחט רובו ושהה כבר נגמרה שחיטתו וכשחזר ושחט כמחתך בשר הוא ואם שחט מיעוט הקנה או חציו אין בכך כלום שאפי' היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר בין ששחט במקום הנקב בין ששחט במקום אחר ופגע בו. דרסה כיצד כגון שהתיז הראש בבת אחת כמו שחותכין את הצנון או שהכה בסכין על הצואר או שהניחו על הצואר ודחקו למטה כחותך צנון פסולה. חלדה כיצד כגון ששחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה הואיל ואין הסכין גלויה שחיטתו פסולה. חלדה מלשון חולדה הדרה בעיקרי בתים. הגרמה כיצד כגון ששחט הגרגרת והגרים בה כלפי הראש ושחט למעלה ממקום הראוי לשחיטה וזה משיפוי כובע ולמעלה שחיטתו פסולה ומשיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי. הגרים שליש ושחט ב' שלישי' או ששחט ב' שלישי' והגרים שליש שחיטתו כשרה. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש שחיטתו פסולה וכתב אדו' זקני הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל הגרים שליש ושחט שליש ועמד אינו דומה לחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שזה מקום שחיטה וזה אינו מקום שחיטה. יש מן הגאונים מי שהורה להתיר באלו ואנו כתבנו מה שנראה לנו עכ"ל. עיקור כיצד כגון שנידלדלו הסימנין ברובן ושחטן שחיטתו פסולה או שנעקר הקנה או הושט או שניהם קודם גמר השחיטה אבל אם שחט רוב סימן אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואח"כ נשחט אחד מהם שחיטתו כשרה.
היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת בהולכה או בהובאה בלבד אם יש בסכין כמלא שני צוארין מצוארי הנשחט שחיטתו כשרה, ובזמן שהוליך והביא אפי' בכל שהוא ואפי' באיזמל קטן והוא שאין לו קרנים. וכן פסק אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל. ויש חכמים שפסקו שאין לשחוט לכתחלה בסכין כל שהוא אלא בעוף אבל בבהמה אין לו לשחוט לכתחלה אלא בסכין שיש בו שיעור כראוי. כתב בעל התרומה ויש שכורכין מטלית על הפגימה אולי טוב הדבר ולא גזרינן מטלית אטו בלא מטלית.
<h2>דף לא.</h2>
זרק את הסכין לנועצה בכותל ושחטה כדרכה שחיטתו כשרה אבל אם נפלה ושחטה כדרכה פסולה משום דכתי' וזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל ואין כאן זובח אלא כח זובח.
<h2>דף לב.</h2>
הדין השני בחמשה עיקרי הלכות שחיטה. [ט' ע"א] אמ' רב יהודה אמ' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואילו הן הלכות שחיטה. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם גמר השחיטה או כגון שנפלה הסכין והגביה או שנפלו כליו והגביהן וכיוצא בזה אם שהה כדי שחיטה אחרת שחיטתו פסולה ואם לאו כשרה. מהו כדי שחיטה אחרת כתב אדוני זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל כדי שחיטת דקה לדקה וגסה לגסה וכדי שחיטת דקה לעוף. וכתב רבי' משה ב"ר מימון [פ"ג מהלכ' שחיטה ה"ג] כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט אפילו מיעוט הסימנין בלבד שחיטתו פסולה ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וכדי שישחוט מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ושהה במיעוט האחרון או דרס או החליד או הגרים שחיטתו כשרה הואיל ושחט בה כשיעור. שחט מעט ושהה מעט וחזר וגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה אבל כשיבוא אדם לחשב כל השהיות וזמנן יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זה ספק נבלה ואם שחט בבהמה רוב סימן אחד ושהה שיעור שהייה בשחיטת מיעוט הסימן הנשאר קודם שיתחיל לשחוט הסימן השני הרי זו ספק נבלה. השוחט בסכין רעה ולא שהה אפי' הוליך כל היום כולו שחיטתו כשרה שהה במיעוט הסימני' שחיטתו פסולה. ואין שהייה בקנה בעוף כלל שאם שחט רובו ושהה כבר נגמרה שחיטתו וכשחזר ושחט כמחתך בשר הוא ואם שחט מיעוט הקנה או חציו אין בכך כלום שאפי' היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר בין ששחט במקום הנקב בין ששחט במקום אחר ופגע בו. דרסה כיצד כגון שהתיז הראש בבת אחת כמו שחותכין את הצנון או שהכה בסכין על הצואר או שהניחו על הצואר ודחקו למטה כחותך צנון פסולה. חלדה כיצד כגון ששחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה הואיל ואין הסכין גלויה שחיטתו פסולה. חלדה מלשון חולדה הדרה בעיקרי בתים. הגרמה כיצד כגון ששחט הגרגרת והגרים בה כלפי הראש ושחט למעלה ממקום הראוי לשחיטה וזה משיפוי כובע ולמעלה שחיטתו פסולה ומשיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי. הגרים שליש ושחט ב' שלישי' או ששחט ב' שלישי' והגרים שליש שחיטתו כשרה. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש שחיטתו פסולה וכתב אדו' זקני הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל הגרים שליש ושחט שליש ועמד אינו דומה לחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שזה מקום שחיטה וזה אינו מקום שחיטה. יש מן הגאונים מי שהורה להתיר באלו ואנו כתבנו מה שנראה לנו עכ"ל. עיקור כיצד כגון שנידלדלו הסימנין ברובן ושחטן שחיטתו פסולה או שנעקר הקנה או הושט או שניהם קודם גמר השחיטה אבל אם שחט רוב סימן אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואח"כ נשחט אחד מהם שחיטתו כשרה.
<h2>דף לז.</h2>
השוחט בהמה מסוכנת והוא שמעמידין אותה ואינה עומדת צריכה פירכוס בסוף שחיטה ופירכוס בבהמה דקה ובחיה בין דקה בין גסה בין שפשטה צוארה בין שפשטה ידה והחזירה בין שפשטה רגלה בלבד ולא החזירה בין שכפפה ידה לבד כשרה ואם פשטה ידה לבד אסורה שאי' אלא הוצאת נפש ובבהמה גסה בין ידה בין רגלה אפי' פשטה ידה לבד מותרת ובעוף אפי' לא ריפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו כשר.
<h2>דף לח:</h2>
השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ואפי' חישב עליה הנכרי לע"ז שאין המחשבה הולכת אלא אחר השוחט. השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה. לשם אשם ודאי לשם חטאת לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה. זה הכלל כל שהוא נדר ונדב השוחט לשמו פסול ושאי' נדר ונדב השוחט לשמו כשר. ואם היה מחויב חטאת ואמר לשם (חטאתו) [חטאתי] שחיטתו פסולה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אילו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה.
<h2>דף מא.</h2>
אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך הגומא ולא לתוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך מים עכורין אבל לא לתוך מים צלולין ושוחטין על גבי הכלים ובראש הגג ובראש הספינה ומותר לשחוט חוץ לספינה והדם שותת ויורד על דופני הספינה. ומותר לשחוט חוץ לגומ' והדם שותת ויורד לגומא אבל בשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין.
<h2>דף מג.</h2>
ניקבו שתי עורות הושט אפי' זה שלא כנגד זה טרפה. ניקב האחד לבדו כשרה. ושט שניקב משהו טרפה. מעשה באווז אחד שהיא מנטף דם מעור צוארו וחשבו כיצד יעשו אם ישחטו אותו ואח"כ יבדקוהו שמא במקום נקב ישחטו ואם יבדקוהו ואח"כ ישחטוהו ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ששני עורות יש לו לושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם ניקב משהו אי' ניכר בעור החיצון לפי שהוא אדום מה עשו בדקו את הקנה תחלה מפני שיש לו בדיקה מבחוץ ושחטוהו והכשירוהו לפי שדיו לעוף ברוב הסימן האחד ואח"כ הפכו הושט שהוא לבן וניכר בו הנקב וכל זה בעוף אבל בבהמה אין לו תקנה מפני שיש לו לשחוט שני הסימנין או רובן ואם ישחוט הושט ואחר יבדקהו שמא במקום נקב ישחוט ודרך כל השוחטין למשמש סימנים בידיהם.
<h2>דף מה.</h2>
הדין השלישי בשיעור שחיטה ומקומה. הצואר הוא מקום השחיטה וכולו כשר לשחיטה. צריך השוחט שיתכוין לשחוט אפי' בעוף הקנה והושט ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואפי' יהיה רוב בכל שהו שחיטתו כשרה. שחט חצי קנה וחצי ושט ואפי' בעוף הרי זו פסולה ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. ומקום השחיטה בושט מתרבץ הושט עד מקום שמתחיל להשעיר. ותרבץ הושט הוא מקום בית הבליעה והוא עצמו אינו מקום שחיטה ושיעורו כדי תפיסת ב' אצבעו' ומשם ולמטה עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. כתב אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי ז"ל שקבל מאדו' דודי ר' פנחס הלוי אחיו זצ"ל שמקו' שחיט' בעוף בושט למעלה כנגדו של מקום שחיטה בקנה שלו ע"כ. ומקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי הריאה התחתונה והוא שלא יאנוס אותה אחר למשוך צוארה ולא תאנוס הבהמה עצמה אלא עד כדי שתפשוט צוארה לרעות וכן בעוף עד מקום שמושך צוארו כשהוא אוכל וזהו מקום השחיטה בקנה וכל שכנגד זה נקרא צואר. בהמה שאנסה עצמה ומשכה צוארה הרבה או השוחט שמשך הסימנין למעלה וחשב לשחוט במקום השחיטה ונמצאת שלא במקומה הרי זו ספק נבלה. וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. השוחט מן העורף שחיטתו פסולה והוא שלא החזיר הסימנין לאחורי העורף אלא שמתחיל מן העורף ולכך היא פסולה שהרי קודם שישחוט הסימנין הויין טרפה ואין השחיט' מכשרת אותה. ניקבה הגרגרת נקבים קטנים שאין בכל אחד כאיסר ואין בהן חסרון מצטרפין לרוב ושיש בהן חסרון מצטרפין בכאיסר ובעוף מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה את רובו טרפה ואם לאו כשרה. ואם נפחתה הגרגרת כגון שנקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אין אומ' אם חופה את רובו אלא כדי שיכנס איסר לרחבו. נסדקה לארכה אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למטה ומשהו למעלה שחיטתו כשרה.
<h2>דף נד.</h2>
שמוטה ושחוטה כשרה שאי איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ורבי' זרחיה הלוי ז"ל ושאר מחברי הלכות שחיטה כתבו דהכל הולך אחר תפיסת סימנין שאם לא תפס הסימנין כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה הואיל ולא תפס אבל תפש בסימנין פסולה שאיפשר לשמוטה שתעשה שחוטה. וכתב רבי' משה בן מימון [פ"ג מהלכ' שחיטה הי"ז] במ' דברי' אמורי' כשלא תפס הסימנין בידו. ונר' בודאי שדקדק רבי' משה בלשון שכתב כשלא תפס הסימנין בידו כלומ' בידו ממש כמו שעושין באווז ובעוף גדול שאין תפיסת העור למטה נקראת תפישת הסימנין בידו אלא כשיתפוס סימנין עצמן שאילו תפיסת העור נקראת תפיסת הסימנין לימ' כשלא תפס בעור אלא ש"מ דתפישת עור לבדה לא שמה תפיסת הסימנין וזה שדקדק רבי' משה ז"ל וכתב בידו. וכשאדם מושך הלשון והסימנין נמשכין עמו כשר שהעיקור הוא שהסימנין נעקרין מן הלשון. שחט הוושט ואח"כ נמצאת הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט שחיטתו פסולה.
<h2>דף פג:</h2>
ומצוה לכסות דם חיה ועוף שנ' (ויקרא י"ז י"ג) אשר יצוד ציד חיה וגו' וכסהו בעפר לכן צריך לברך תחלה אקב"ו על כיסוי הדם. אין מכסין אלא באפר או בעפר או בחול הדק והוא כל שאין היוצר צריך לכתשו, היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה, ומכסה באפר בין אפר עצי' בין אפר בגדים בין אפר בשר שנשרף. וצריך עפר למטה ועפר למעלה. שחט הרבה חיות או עופות הרבה במקום אחד כסוי אחד לכלן. כוי אין שוחטין אותו בי"ט מפני שהוא ספק בהמה ספק חיה ואם שחטו בחול מכסה את דמו. והשוחט ונמצאת טרפה פטור מלכסות. השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות כסתו הרוח פטור מלכסות כסתו הרוח ונתגלה חייב לכסות. השוחט לחולה בשבת אסור לכסות ולמוצאי שבת אם רישומו ניכר חייב לכסותו. שחט ונבלע הדם בקרקע אם רשומו ניכר חייב לכסותו ואם אין רישומו ניכר פטור. השוחט הוא יכסה שנא' (ויקרא י"ז י"ג) ושפך את דמו וכסהו. מנין שאם שחט ולא כסה וראהו אחר שחייב לכסותו שנא' (שם יד) אמור לבני ישרא' מצוה זו על כל ישר'. ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסהו וחייבוהו ב"ד ליתן לו י' זהובים שכר ברכה.
<h2>דף פז.</h2>
הלכות שחיטה מאשר בחר הקב"ה בעמו ישר' צוה להיותם קדושים להדמות למלאכיו הקדושים ולקדש נפשם בעולם הזה במאכלם ובמשתיהם לבלתי יטמאו את נפשותיהם. הדין הראשון בסכין. [כ"ח ע"א] תניא רבי או' [נאמר] וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הקנה ועל הושט ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. לפיכך השוחט צריך לברך תחילה בא"י אמ"ה על השחיטה, ואינו שח עד שיגמור השחיטה אבל אם שח מעין השחיטה אינה הפסקה ויש חכמים שאומ' שאם התחיל לשחוט שיכול הוא לדבר כל מה שירצה. כיון לשחוט עוף אחד ואח"כ נמלך לשחוט יותר צריך לברך על השחיטה. ואם כיון לשחוט עופות הרבה וכסה אחד מהן אינה הפסקה ואי' צריך לברך פעם אחרת. וכן כת' אדו' דודי ה"ר אהרן הלוי, ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר.
<h2>דף פז:</h2>
דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות וכן פסק אדו' זקני הר"ר זרחיה הלוי ז"ל. ויש מי שכתב דדוקא שאין שם אלא הוא. וצריך לכסות בידיו אבל לא ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו.
